סיוף - מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

 חוג סיף

אולימפיאדה 2004  (דקר גברים)

 

 

סַיִף (או סיוף) הוא ענף ספורט שהתפתח מתוך טכניקת קרב. מקור הסיף בקרב חמוש, לרוב בין שני אנשים (דו-קרב), שבו משתמשים בנשק קר בעל להב ארוך ובמגן יד. את התקפת אחד היריבים הודף היריב השני בעזרת הלהב של כלי הסיף שלו. בסיף מתקבל אפוא מגע ישיר בין כלי הנשק, בעוד שבקרב סכינים ההגנה מתבצעת באמצעות התחמקות או תקיפת היד, ובקרב חרבות בימי הביניים היו הודפים את היריב באמצעות מגן. הסיף הוא ספורט אולימפי, ונמנה עם ענפי הספורט המייסדים עם חידוש המשחקים בעת החדשה.

 

היסטוריה

כמו האגרוף וההיאבקות, הוא אחד מענפי הקרב המוקדמים ביותר, והתפתח כענף ספורט ואימון מתוך צורת הקרב המלחמתית. סיף לצורכי ספורט ואימון היה קיים במזרח אסיה, ביפן ובאפריקה בעזרת מקלות. בעידן העתיק התקיימו בתי ספר לסיף, ובאימפריה הרומית של אוגוסטוס נהגו הצעירים לצפות בקרבות סיף.

עם ההתחמשות המסיבית ברובים בסוף המאה ה-15 החל השריון לאבד מחשיבותו ולכן החרב הכבדה החלה להיעלם משדות הקרב, ודעך כוכבו של הסיף בחרב קלה, שעבורו נכתבו קובצי חוקים וספרי לימוד (לראשונה ב-1410, באיטליה). מאיטליה התפשט הסיף ברומח לצרפת, שם פרח. הכנסת השימוש במסכות פנים הפחיתה את הסיכון הכרוך בסיוף. ב-1570 המציא הצרפתי אנרי סן דידייה את רוב מושגי הסיף המשמשים עד היום. בגרמניה היה נפוץ הסיף בעיקר באוניברסיטאות, בצורה של סיף סטודנטיאלי, שדחקה את רגלי הסיף כספורט.

כיום מציין המושג "סיף" בעיקר את ספורט הסיף, שהוא ענף ספורט אולימפי. קיים גם "סיף סטודנטיאלי", שנהוג בקרב אגודות סטודנטים שמרניות במרכז ומזרח אירופה.

 

מאפייני הסיוף

ספורט הסיוף הוא קרב, שבו מנסים שני מתחרים לפגוע זה בזה באמצעות נשק בתנועת דקירה או הצלפה. כלי הנשק שבהם משתמשים בתחרויות הם הרומח, הדקר והחרב. הרומח והדקר הם כלי דקירה טהורים, ואילו החרב משמשת להצלפה ולדקירה כאחד. הקרב מתנהל על מסלול ארוך וצר. אורך המסלול 14 מטר ורוחבו 2-1.5 מטרים. בהתאם לכלי הנשק שבשימוש מזכות פגיעות באזורי גוף שונים בנקודה. כיום נמדדות פגיעות אלו באמצעות ציוד חשמלי מיוחד. המנצח הוא הראשון שצובר מספר מסוים של פגיעות מזכות ביריבו, או זה שמוביל בסיום הזמן החוקי (3 דקות נטו או 5 פגיעות בשלב הראשון ו 9 דקות נטו או 15 פגיעות החל מסיבוב התחרויות השני).

השפה הרשמית של הסיוף היא צרפתית.

 

הסיף כענף אולימפי

הסיף נמנה עם ענפי הספורט "המייסדים" של אולימפיאדת אתונה (1896), שם התחרו בחרב, ברומח ובתחרות נפרדת לרומח למורי סיף. תחרות הדקר נוספה באולימפיאדת פריז (1900), ומאז אולימפיאדת אנטוורפן מתנהלות התחרויות לגברים במתכונתן הנוכחית בתחרויות יחידים ובקבוצות בענפי הרומח, הדקר והחרב.

באולימפיאדת אנטוורפן השתתפו לראשונה גם סייפות, בתחרות הרומח ליחידות. באולימפיאדת רומא (1960) נוספה התחרות הקבוצתית ברומח, באולימפיאדת אטלנטה (1996) נוספו תחרויות הדקר לנשים, ליחידות ולקבוצות. רק באולימפיאדת אתונה (2004) התחרו הנשים לראשונה בחרב ליחידות, ותחרות הרומח הקבוצתית הופסקה. הפדרציה הבינלאומית לסיוף היא המחליטה לקראת כל אולימפיאדה אילו תחרויות יתקיימו בה, כך שמספר התחרויות בסיף יעמוד על עשר.

 

תנוחת הסיף

תנוחת הסיוף היא היעילה ביותר כתנוחת מוצא וסיום לכל התנועות על מסלול הסיוף. היא מוגדרת על פי המאפיינים הבאים:

מיקום כפות הרגליים ביחס למסלול הקרב - כף הרגל הקדמית ניצבת במרחק של 1.5 עד 2 כפות רגליים לפני כף הרגל האחורית ובניצב לה. או פחות או יותר ברוחב הכתפיים.

מרכז הכובד מאונך מעל משטח התמיכה. נקודות המשען העיקריות הן כדוריות כף הרגל.

סיבוב הכתפיים והאגן בזווית של כ-25 מעלות ביחס למישור הקרב.

חריגות מתנוחה זו אצל סייפים מצליחים נובעות לרוב משיקולים טקטיים, אך לעתים קרובות הן בעלות סיבות אנטומיות ופיזיולוגיות ואין מענישים עליהן בשיפוט. תנוחת הסיוף אינה מצב נייח, ומטרתה לאפשר תנועות חופשיות וזריזות.

 

ציוד המדידה החשמלי

ציוד המדידה החשמלי משמש בכל התחרויות ולרוב גם באימונים. (סייפים קלאסיים סירבו להשתמש בו, כי האמינו שיש לו השפעה שלילית על סגנון הסיוף שלהם).

כאשר פוגע אחד המתחרים ביריבו בעוצמה נדרשת, נסגר מעגל חשמלי, שמחולל תגובה בלוח התוצאה במראה ובצליל. בענף הרומח, כאשר הפגיעה היא מחוץ לאזור החוקי, נדלק אור לבן, וכאשר הפגיעה חוקית נדלק אור ירוק או אדום. בענף החרב פגיעות לא חוקיות אינן מוצגות כלל, והקרב אינו נפסק. שופט הקרב מתבונן בסייפים ובמכשיר התצוגה כדי לקבוע מתי אירעה פגיעה חוקית. ההחלטה הסופית היא של השופט, ולא של מכשיר המדידה.

כדי לאפשר את המדידה החשמלית נדרשים הסייפים ללבוש, בנוסף על לבושם הרגיל, שכבת ביגוד נוספת, מוליכות חשמל. סייפי רומח לובשים פריט ביגוד חשמלי המכסה את כל הגו. אצל סייפי החרב מכוסים פלג הגוף העליון והידיים, ומסכת הפנים מוליכה חשמלית אף היא. אצל סייפי דקר נחשב הגוף כולו לאזור פגיעה חוקי, ולפיכך אין צורך בפריטי ביגוד מוליכים. בכל הענפים מחובר גם כלי הנשק למערכת המדידה. מסלול הסיף מוארק, כדי שלא להציג פגיעות של הנשק ברצפה. ברומח ובדקר ישנו מפסק חשמלי בקצה הנשק, שעליו יש להפעיל משקל של 500 גרם (רומח) או 750 גרם (דקר), כדי לסגור את המעגל החשמלי. בחרב מספיק מגע של חלק כלשהו של הלהב.

מכשיר המדידה החשמלי הוכנס לשימוש בדקר ב-1936, ברומח ב-1957 ובחרב ב-1987, באליפות העולם הראשונה לקדטים בכפר המכביה בישראל.

 

סוגי הנשק

בסיוף המודרני, כמו גם בסיוף הקלאסי, קיימים כאמור שלושה סוגי כלי נשק: דקר, רומח וחרב. כלי נשק אלו עברו תהליך של תיקנון בסוף המאה ה-19. הרומח, שהוא הכלי הקל יותר, הומצא להיות כלי אימונים לדקר, כדי שהאימון יהיה אפקטיבי יותר, ויוכלו לעבוד על טכניקת קרב.

סייפים בתחילת דרכם מתחילים לרוב בענף הרומח, כדי ללמוד את יסודות הסיוף ביתר קלות. בשל משקלו הנמוך, מתאים הרומח גם לילדים. בעבר יכלו נשים להתחרות רק בענף הרומח, בשנות השמונים הצטרפו הנשים לענף הדקר הפופולרי ובשנים האחרונות - לענף החרב.

 

דקר

הדקר הוא יורשו של הדקר ששימש לדו-קרב במאה ה-19. הוא יציב וכבד יותר מהרומח, ובעל מגן יד גדול יותר. גם הדקר, כמו הרומח, הוא כלי דקירה. זהו הכלי הפופולרי ביותר כיום, ובגביעי עולם ישנם לרוב למעלה מ-200 סייפים.

חוג סיוףאזור הפגיעה החוקי בדקר הוא הגוף כולו, כולל הראש והרגליים. הכלל הוא "כל פגיעה נחשבת". לפיכך תיתכנה פגיעות כפולות (פגיעות של היריבים זה בזה בתוך 40 אלפיות השנייה) וכלל "זכות ההתקפה" אינו קיים.

בשל כללים אלה, מתרכז קרב הדקר לרוב בפגיעה בזרוע ובכף היד של היריב ובהגנת הזרוע של המתחרה עצמו, ואופי הקרב הוא טקטי יותר, ולכן "יחפשו" המתחרים את ההזדמנות המתאימה ויהיו זהירים יותר.

חלקי הדקר דומים בעיקרם לאלו של הרומח. המשקל שיש להפעיל על חוד הלהב לרישום פגיעה הוא 750 גרם, ואורך הדקירה של לפחות מילימטר שלם. ללהב חתך הדומה מעט לאות V.

הדקר הוא הענף הנפוץ מבין השלושה, בין היתר בזכות הניטרליות של שופט הקרב. כמו כן, הדקר הוא אחד המקצועות האישיים שמספר המשתתפים בהם הוא מהגדולים ביותר בענפי ספורט אולימפיים.

 

רומח

הרומח הוא כלי דקירה, כלומר הפגיעות צריכות להתבצע במגע של חוד הלהב ביריב.

אזור הפגיעה החוקי ברומח הוא רק אזור הגו והמפשעה, המכוסה בביגוד החשמלי של היריב. הראש, הזרועות והרגליים אינם אזורי פגיעה חוקיים.

מועדון סיוףהרומח התפתח מהחרב הקלה של ימי הביניים. יש לו להב דק וגמיש ומגן יד דמוי פעמון. בגלל משקלו הנמוך, הסתיים דו-קרב אמתי ברומח לא פעם בפגיעות קטלניות. כתוצאה מכך, הפסיק הרומח לשמש בדו-קרב של ממש ושימש עוד רק ככלי לאימון בסיוף.

קצה הלהב ברומח הספורטיבי הוא קהה. המפסק החשמלי שמותקן בו צריך להילחץ על ידי משקל של 500 גרם כדי שתירשם פגיעה חוקית. פגיעות עדינות יותר אינן נקלטות בציוד החשמלי. ללהב חתך מלבני והוא הולך ומתעבה בקרבת מגן היד. מגן היד העגול דומה לפעמון או לצלחת ומשמש להגנת כף היד. לידו נמצא שקע חשמלי לחיבור כבל החשמל של ציוד המדידה.

לידית האחיזה של הרומח שלושה סגנונות שונים:

ידית אחיזה צרפתית - מוט ארוך וחלק.

ידית אחיזה איטלקית - או משקפיים מוט מחוספס.

ידית אחיזה אורתופדית או דמוית אקדח - ידית מעוצבת לאחיזה צמודה של כף היד.

בגלל עקרון זכות ההתקפה, היוזמה בקרב הרומח משתלמת, היריבים בתנועה מתמדת, ולרוב מתקבלת פגיעה חוקית בתוך פחות ממחצית הדקה.

 

חרב

החרב התפתחה מהחרב הצבאית של הפרשים הקלים של המאה ה-17. הלהב שטוח וקל. החרב היא כלי דקירה והצלפה, כלומר הפגיעות יכולות להיעשות בכל חלקי הלהב. אזור הפגיעה החוקי הוא כל פלג הגוף העליון, לרבות הראש והידיים. להבדיל מרומח, אזור המפשעה אינו חוקי, וגבול אזור הפגיעה הוא קו אופקי מתחת לאזור הבטן בקו המותניים.

סיףקרב החרב הוא על פי רוב מהיר יותר מקרב הרומח. הפגיעות מתרחשות לרוב לאחר שניות מעטות. כמו ברומח, תקף כלל זכות ההתקפה. פגיעות לא חוקיות אינן מוצגות, והקרב אינו מופסק בגינן.

החרב בנויה בדומה לכלי הנשק שלעיל, אבל בקצה הלהב אין חיישן פגיעה. החתך של להב החרב הוא כמעט מלבני. אין בו חריץ לכבל החשמל, שכן הלהב כולו מוליך חשמל, כדי לנטר גם את פגיעות ההצלפה.

מגן היד של החרב הוא בעל צורה אחרת משל הרומח והדקר. הוא דומה יותר לחצי כדור, ומכסה את כף היד גם בצידה. ידית האחיזה של החרב היא רק בסגנון הצרפתי.

 

בגדי המגן

פריטי הלבוש, הכפופים לתקני בטיחות מחמירים, הם כדלקמן:

מסכת סיף מפלדה מסורגת או מפלקסיגלס, עם מגן צוואר. המסכה בענף החרב מוליכה חשמל.

חליפת סיף עם חיבור בין הרגליים. קיימים דגמים שונים למסייפים ביד ימין וביד שמאל.

חליפה תחתונה (מגן חזה) מבד עמיד לדקירה, המגינה על צד הגוף האוחז בנשק.

מגן חזה מפלסטיק קשיח לנשים.

מכנסי סיף המוחזקים בכתפיות. מגיעים עד מעל לברכיים.

מגן מפשעה לגברים (אופציונלי).

כפפה עבה המתחברת והמגינה על גב היד.

גרבי סיף ארוכות המגיעות עד לברכיים.

סייפי רומח וחרב לובשים בנוסף את שכבת הביגוד החשמלי.

בגדי הסיף הם לבנים באופן מסורתי, כדי להקל על השיפוט. בגדיהם של מורי סיף הם שחורים. לאחרונה מתירים חוקי פדרציית הסיף הבינלאומית גם לבוש סיף צבעוני.

 

תחרות הסיוף

כשניתן האות, מתייצבים המתחרים אצל שופט הקרב. מי ששמו ננקב ראשון, ניצב לימין השופט. הסייפים ביד שמאל ניצבים תמיד לשמאל השופט, כדי שיוכל לתת יותר תשומת לב ליד הלא מסייפת.

בשלב התחרות המוקדם נמשך הקרב שלוש דקות, או עד שאחד המתחרים צובר חמש פגיעות חוקיות. מהשלב השני ואילך, שלושה שלישים בני שלוש דקות (עם הפסקה של דקה לאחר כל שלוש דקות) או עד צבירת 15 פגיעות חוקיות. כאשר הקרב נעצר, למשל לאחר פגיעה או כאשר אחד המתחרים יוצא משטח המסלול, נעצר גם שעון הקרב.

בתום הזמן החוקי במצב של שוויון, מתחילה הארכה בת דקה. לפני ההארכה עורכים הגרלה. אם במהלך ההארכה לא זכה אף סייף ביתרון, מנצח הסייף שזכה בהגרלה המוקדמת.

במהלך הקרב ניתן לעזוב את המסלול רק באישור השופט, לפי בקשה המתבצעת בהרמת היד החופשית.

תחרות קבוצתית: - קרב בין שתי קבוצות עד 45 פגיעות לכל היותר .בכל אחת מהקבוצות שלושה מתחרים(ומחליף אחד) המסייפים נגד השלושה האחרים, והניקוד מצטבר. כל מערכה תהיה עד הכפולה הקרובה של 5 (קרב ראשון עד 5, קרב שני עד 10 וכדומה), או עד שלוש דקות נטו לכל מפגש. הטקטיקה בתחרויות קבוצתיות שונה מזו שבתחרות היחידים, וחלק מהסייפים מגלים יכולות שונות מאוד בסוגי התחרויות השונים.

 

אזהרות

השופט יכול לפסוק למתחרים אזהרות כדלקמן:

כרטיס צהוב - למשל על לבוש פגום, על הסתרת אזור הפגיעה החוקי ביד החופשית, או על מגע גופני בין הסייפים, ועוד מספר אזהרות "קלות". כרטיס צהוב שני בקרב הופך מידית לאדום, וכך כל צהוב אחר במשך הקרב. ישנם אזהרות "שתופסות" למשך כל התחרות.

כרטיס אדום - מקנה ליריב נקודה באופן אוטומטי והכרטיס הצהוב לא נמחק.

כרטיס שחור - הכרטיס קיים בדרגות חומרה שונות. מפסילה מהתחרות, מהטורניר, ממספר תחרויות וכו'. למשל על פגיעה ביריב בעזרת מגן היד. יכול להינתן גם על חריגות מהפרוטוקול, כמו התנהגות לא ספורטיבית - זריקת מסכה או הימנעות מההצדעה הטקסית בתחילת או בסוף הקרב.

 

זכות ההתקפה

בענפי הרומח והחרב, זכות התקיפה פירושה כי לתוקף ראשון יש עדיפות. במילים אחרות: מי שמותקף, חייב תחילה להתגונן, לפני שיוכל לצאת בהתקפת נגד. לא ניתן לנסות לתקוף את המתקיף ישירות, גם במחיר של הסתכנות בפגיעה. הדיפת ההתקפה בעזרת הלהב גורמת למעבר זכות ההתקפה לצד המתגונן, כלומר להיפוך התפקידים.

לדוגמה: אחד הסייפים מתקיף, ויריבו מתקיף בחזרה מבלי להתגונן תחילה. שני הסייפים פוגעים זה בזה. מכיוון שזכות ההתקפה הייתה נתונה לצד האחד, זוכה רק הוא בנקודה. אילו היה יריבו מתגונן לפני שהתחיל בהתקפת הנגד, היה מעביר את זכות ההתקפה אליו.

הבעייתיות אשר התעוררה עקב החלטות שנויות במחלוקת, הכניסה את השיפוט בווידאו כחלק מערכת השיפוט הרשמית.

ברומח ובחרב חייב השופט להחליט מי בעל זכות ההתקפה ומי זוכה בנקודה. אם אין השופט יכול להגיע להחלטה, הפגיעות אינן נספרות והקרב נמשך. בדקר אין זכות התקפה: מי שפוגע ראשון, זוכה בנקודה. אם שני הצדדים פוגעים זה בזה בתחום מרווח זמן של חמש מאיות השנייה, נרשמת פגיעה לשניהם.

 

סיוף בישראל

בישראל למעלה מ 15 מועדוני סיף, ממעלות בצפון ועד באר-שבע בדרום, שהגיעו למדליות בתחרויות בינלאומיות בענפים השונים (רומח ודקר) ושלחו נציגים אולימפיים ושופטים ל-7 האולימפיאדות האחרונות.

בעבר, הענף המוביל בארץ היה הרומח. להישגים הטובים בו הגיעו אודי כרמי (מקום רביעי באליפות העולם 1987) ולידיה חטואל (מקום שביעי באליפות העולם 1991).

נכון ל-2011, הסייפים הישראלים המובילים בענף הרומח הם: מאור חטואל מקום 8 באליפות העולם 2010 ומקום שני באליפות אירופה לנוער 2005. תומר אור, אלוף עולם לנוער לשעבר, כבר היה מדורג בעשירייה הראשונה בעולם, שזכה כבר במספר גביעי עולם, דלילה חטואל שזכתה במספר מדליות בגביעי עולם ופעמיים מקום שביעי באליפויות אירופה (2007 ו 2008). כמו כן אורן בסל מקום שלישי באליפות העולם לנוער 2006.

סייפים בולטים בענף הדקר, הפופולרי יותר בישראל ובעולם, הם: נעם מילס, מחזיקת סבב גביע העולם לנוער, שניצחה בשני גביעי עולם ברצף וזכתה ב 2008 במקום השביעי באליפות אירופה לבוגרות ומחזיקה בהישג השיא של ספורטאי ישראלי בענף, מדליית ארד באליפות אירופה בלייפציג גרמניה יולי 2010. אנסטסיה פרדמן, בעלת מדליית ארד באליפות העולם לנוער שנת 2000. גרגורי בסקין, אלוף ישראל לבוגרים ובעבר סגן אלוף אירופה לנוער ומדורג שני בעולם לנוער. אלוף המכללות של ארצות הברית NCAA בשלושת השנים האחרונות זינגרמן ויאצסלב אשר בשיאו היה מדורג שני בעולם לנוער.

באולימפיאדת בייג'ינג השתתפו הסייפים דלילה חטואל מהפועל עכו עם מאמנה/אביה חיים חטואל, תומר אור מהפועל חיפה ומאמנו אודי כרמי ונעם מילס מהפועל כפר סבא עם מאמנה אוהד בלוה, אך לא הגיעו להישגים מיוחדים.

 
פתיחת העונה 2016-2017
הנהלת מועדון וצוות מקצועי מברכים כל הספורטאים עם פתיחת עונה חדשה ומאחלים לכולם ...
[לידיעה המלאה]
מדליית ארד בגביע מדינה קדטים
מזל טוב לאלכסנדר פוליצן על הזכייה במדליית ארד בגביע מדינה קדטים שהתקיימה ...
[לידיעה המלאה]
 

 

;